→ כל המאמרים
מותגים וחדשנות · Longevity Thinking

איך מפתחים מוצרים בעידן של חיים ארוכים?

עינת ישראלי · פורסם במקור ב"דורות", יוני 2026

כאשר הזקנים חזרו לאופנה והגברים הפסיקו להתגלח, חברות הגילוח ניצבו בפני אתגר חדש. זה לא היה שינוי אסתטי קטן. זו הייתה תזוזה משמעותית בהרגלים. פחות גילוח פירושו פחות סכינים ופחות קנייה חוזרת.

התגובה המתבקשת הייתה להמציא מחדש את הקטגוריה: מוצרים לעיצוב הזקן, שמנים ייחודיים, מכשירי קיצוץ ועיצוב, וליין לטיפוח עור הפנים של הגבר.

והנה דוגמה אחרת לחדשנות מעניינת בעולם הגילוח: לפני כמה שנים השיקה ג'ילט את TREO, סכין גילוח שלא פותח עבור הגבר שמגלח את עצמו מול המראה, אלא עבור אדם שמגלח אדם אחר, במילים אחרות, עבור ה-caregiver, המסייע לאדם בפעולה יומיומית, אינטימית ולעיתים מורכבת כמו גילוח.

זה אולי נשמע כמו שינוי קטן, אך בפועל זו תובנה גדולה. בעידן של 100 שנות חיים, יותר אנשים יחיו שנים ארוכות ברמות שונות של עצמאות, ויזקקו לעיתים לעזרה ולטיפול.

זו לא רק חדשנות במוצר. זו חדשנות בהבנת החיים.

זו נקודת מוצא אחרת בפיתוח מוצרים, וכאן יכולים מותגים, מעצבים או ספקי שירותים לתת ערך אמיתי. במקום לשאול "מה צריך האדם המבוגר?", אפשר לשאול שאלות מדויקות יותר: באיזה מצב חיים היא או הוא נמצאים? מי נמצא סביבם? מה היו רוצים להמשיך לעשות לבד? איפה נדרשת עזרה? ואיך מעניקים את העזרה הזו מבלי להפוך אותה לסימן של חולשה?

השאלה הזו רלוונטית לא רק לגופי בריאות, סיעוד ודיור מוגן, שמכירים מקרוב קהלים מבוגרים, אלא גם לחברות טכנולוגיה, בנקים, אוניברסיטאות, חברות מזון, תיירות, תחבורה, אופנה, ביטוח או שירותים דיגיטליים. ההזדמנות היא לזהות מצבי חיים חדשים, כמו משפחות רב-דוריות, זוגיות ואינטימיות בפרק חיים מאוחר, קריירות ארוכות יותר, למידה מתמשכת, בדידות, טיפול ממושך והרצון לשמור על עצמאות גם כשהחיים משתנים.

כאשר מדברים על צרכים של אנשים מבוגרים, לחברות רבות יש נקודות עיוורון: מי שמתכנן את המוצר, השירות או החוויה לא תמיד מכיר את המצבים האלה מבפנים, ולעיתים אפילו לא ער להם. זה לא אומר שאנשים צעירים לא יכולים לפתח פתרונות מצוינים לאנשים מבוגרים. זה אומר שאי אפשר להסתפק רק באינטואיציה. צריך לכלול בתהליך הפיתוח אנשים בגילים שונים, לבדוק שירותים בתנאים אמיתיים, ולהקשיב למה שקורה בפועל, לא רק למה שאנשים עונים בשאלונים או בקבוצות מיקוד.

אחד היתרונות של ארגונים רב-גילאיים, בהקשר זה, הוא היכולת לזהות נקודות עיוורון כאלה ולשאול את השאלות הנכונות.

וכאן המקום לדבר גם על עיצוב מכליל (Inclusive Design): הגישה הפרקטית לפיתוח פתרונות שעובדים טוב עבור קהלים רחבים, במקום לפתח מוצר ייעודי לקהל ספציפי, או במקרה שלנו, מוצר או שירות "מותאם גיל". למשל אריזה שקל לפתוח, בגד אופנתי שנוח ללבוש ולפשוט ללא עזרה, טקסט גדול וקריא, אפליקציה שלא מניחה שכולם חושבים באותו קצב, או מוצרי עזר שלא נראים כמו מוצרי עזר.

אז מה כדאי לארגונים לעשות אחרת?

1. לחשוב במונחי מצב חיים, ולא גיל. גיל הוא נתון חשוב, אבל הוא לא מספיק כדי להבין צורך. אדם בן 78 יכול להיות עצמאי מאוד, לטפל בבן זוג, לחיות לבד, ללמוד, להתנדב, להתמודד עם ירידה תפקודית או להיות תלוי בעזרה יומיומית. לפעמים כמה מהדברים הללו מתקיימים במקביל. לכן השאלה אינה בן כמה האדם, אלא מה קורה בחיים שלו עכשיו.

2. להימנע מתוויות. אנשים מבוגרים נרתעים ממוצרים או משירותים שמסמנים אותם כזקנים, כחלשים או כמטופלים. רצוי לפתח מוצרים ושירותים תוך מחשבה על נגישות ונוחות, מבלי לתייג את האדם שמשתמש בהם. ניסיונות כמו תנובה GOLD או Danone Multi הראו שיש עניין בפיתוח מוצרים ייעודיים, אך גם חשפו את המתח: ברגע שמוצר מסומן חזק מדי לפי גיל, הוא עלול להרחיק דווקא את האנשים שאליהם הוא פונה. גם המושג "הגיל השלישי" כבר ארכאי.

3. לאתר את רגעי החיכוך הקטנים. חלק גדול מההזדמנויות נמצא דווקא בפרטים שנראים שוליים. טופס שלא ברור איך למלא, אפליקציה מורכבת עם יותר מדי שלבים, מוקד טלפוני שלא מאפשר לדבר עם בן אדם: אלה לא תמיד כשלים גדולים, אך הם משפיעים על תחושת העצמאות, הביטחון והכבוד.

4. לשלב אנשים מבוגרים כבר בתכנון. לא רק לשאול אותם בסוף אם הם מרוצים. חשוב לשלב אותם כבר בשלבים מוקדמים: לבדוק ניסוחים, שימוש, אריזה וחוויית שירות; לראות איפה יש עיכוב, בלבול או ויתור. לא לנחש, ובטח לא להסתפק באדם אחד כמייצג את כולם.

5. לחשוב על עצמאות, ולא רק על עזרה. זו כנראה הנקודה המעניינת ביותר: אנשים מוכנים לקבל תמיכה. הם הרבה פחות מוכנים להרגיש שמישהו לוקח מהם שליטה. שירות טוב בעידן של חיים ארוכים לא רק פותר בעיה. הוא עוזר לאדם להמשיך לעשות דברים בעצמו: לקבל החלטות, לצאת מהבית, ללמוד, להשתמש בטכנולוגיה, לשמור על קשרים ובאופן כללי להרגיש חלק מהחברה הפעילה.

→ חזרה לכל המאמרים לשיחה